הילדים חזרו לבתי הספר, אחרוני האפרסקים כבר נקטפו והבציר אוטוטו מאחורינו. אין שום ספק, עוד שניים שלושה חמסינים והחורף מגיע. סופסוף, משהו שאנחנו מצטיינים בו. בכל שנה, בסוכות, מתכנסים טובי החזאים של הגולן במקום סודי בדרום הרמה ודנים בחורף שיבוא וליתר דיוק במילימטרים שירדו. הם נזכרים בערגה בשנים הנפלאות שהיו, משווים נתונים, מציירים גרפים ומתארים את גובהם של החצבים כעדות לעננות המתגשמת. העובדה שבשנים האחרונות יש ירידה עקבית בכמויות המשקעים ושהתמונות הכי נפוצות בקבוצת הוואטסאפ שלהם הן של מדחום ברכב מאובק עם 43 מעלות לא מרשימה את חובבי מזג האוויר. הסתיו תמיד מלא פוטנציאל, התקווה לגלישת המאגרים תמיד פועמת והתחזית סובלת הכול.
שאלת מיליון הדולר, הגביע הקדוש, ארון הברית, לב לבו של העניין הוא כמובן הסיכוי לשלג. אנחנו מדברים פה על קו קשת ודרומה, כי זה שבאל-רום קמים כל חורף לבקרים לבנים זה האובווייס. בשביל זה לא צריך תחזית. אל תקלו ראש. יש פה קו שבר עמוק, שחוצה את הגולן מדי חורף. אלו שהפעם האחרונה שזכו לראות שלג הייתה ב-92' ואלו שמתנשאים עליהם כל שנה מחדש.
זה מתחיל לאט ובעדינות עם פלוני מאודם, שמעיר איך אצלם הפליסים תמיד בהישג יד, ממשיך בגברת ממרום גולן, שבסוף אוגוסט כבר הדליקה את תנור העצים וכעת, היא מתכרבלת מול האש עם החתולה וכוס תה טיבטי, בשעה שעלי השלכת נופלים בעדינות וצובעים את הקיבוץ בצבעי אירופה הקלאסית. זה נגמר בנודניק התורן, שמעיר אותנו בוקר אחד בסוף דצמבר, עם שידור לייב בפייסבוק, של מכוניות מושלגות וילדים מנוזלים, שעושים מלחמת שלג, כמה מקורי, תוך כדי שהוא מזמין את כל עם ישראל לגולן, כשברור שכל הכבישים מסביב סגורים.