הקיץ מסתיים, העשב יבש ומקורות המים מצומצמים. חיות הבר הגולניות, בחיפושן אחר מקורות מזון, נמשכות אל היישובים, שם הן ימצאו תמיד גינת ירק, מזון לחתולים, או פח שאינו סגור ומכיל בתוכו הפתעות טעימות. מצב שכזה הנו מצב בו שני הצדדים מפסידים. התושבים יקומו בבוקר לפחים הפוכים, גינה הרוסה, או צינורות השקיה מחוררים. הטבע ימשיך להסתמך על האדם במציאת מזונו, עד שיפסיק לחפש מזון טבעי בטבע, מה שיפגע במערכת האקולוגית כולה ויהפוך את חיות הבר, הלכה למעשה, לכלבים משוטטים במקום, אותם תנים ושועלים מרהיבים, שאנחנו נהנים לראות מדי פעם. דבר שכזה יסמן אותם כמטרד, כמזיק, כאשר אנחנו אלו שהפכנו אותם לכאלה. בנוסף, עלולות חיות הבר להיות נשאיות של כלבת, לפגוע בחיות הבית, או אפילו באדם. על כן, חשוב לשמור על חיות הבר - בטבע.
הגולן כולו הנו גן עדן לחיות הבר, לפחות בתיאוריה. מרחבים פתוחים, שפע של מזון טבעי זמין, מקורות מים יציבים וארעיים, מקומות מסתור לרוב ושרשרת מזון מתפקדת, מהקטן שבפרוקי הרגליים ועד לזאבים הטורפים וחזירי הבר, שהנם אוכלי-כל. שרשרת המזון הזאת היא למעשה מערכת אקולוגית עדינה, אותה אפשר לדמות לפירמידה, בה כל נדבך שנוציא יפרק את הפירמידה כולה, או ישנה אותה לעד. לכן, החשיבות הגדולה לשמר כל מין ומין, לשמור על גדלי אוכלוסיות קבועות (שאינן מתפרצות ומספרן עולה על יכולת הנשיאה של המערכת האקולוגית) וטיפול במינים פולשים, שהגיעו מארצות זרות והתבססו בטבע הישראלי.
נביא לדוגמה אירוע שהתרחש בשנות החמישים, בשרון. אוכלוסיית התנים גדלה מאוד עקב הסתמכות על שדות האדם, בעיקר תותים, שגידולם היה נפוץ שם בשנים ההן. כדי להתמודד עם נזקי החקלאות, החליטו להרעיל את התנים באפרוחים מורעלים. שנה לאחר מכן, חוו התושבים התפרצות של הכשות נחשים בהיקף שלא הכירו. התברר שאת אותם אפרוחים מורעלים אכלו הנמיות, דבר שצמצם משמעותית את אוכלוסייתן, הוציא מהמערכת האקולוגית את אחד הטורפים החזקים שיש לנחשים והעלה את מספר הנחשים בשטח.
לכל חיה יש משמעות בטבע. הוצאה של חית בר מהמערכת תייצר אדוות שישפיעו על חיות אחרות וגם על האדם. ריבוי של חית בר עקב הסתמכות על מזון האדם, יביא לשינויים שקשה מאוד להתמודד עמם.