מושב לצים

ברוכים הבאים
כן, אתם שם עם המזוודות. טוב שבאתם. לא ממש ברור, אבל טוב. התמונות שראיתם בתל אביב הן עכשיו נוף החלון שלכם. יפה, אה? כנסו פה למטה, יש לי איזה דיבור אתכם
 
איתמר גור
 
ברכותיי, צלחתם לאחרונה את ועדת הקבלה שלנו והצטרפתם לקהילת הגולן. עברתם מהעיר המפנקת, על חנויותיה הפתוחות תדיר, סופרפארמיה ומסעדותיה המציעות כל טוב קולינרי ובאתם לגור במקום הכי יפה בארץ. בכל קנה מידה, המהלך שלכם לא מובן ועל זה אני מעריך אתכם מאוד. כאילו, אני נולדתי כאן, אבל איזו סיבה יש לכם, למען השם, לעבור ממקום שוקק חיים לפינה הכה-הנידחת שלנו?
מחקרים מוכיחים שמעבר לבית חדש מעניק תחושת אושר של שנה בערך. אחר כך, כשאדי האופוריה ייעלמו ותגלו שבשביל אקמול אתם צריכים לנהוג חצי שעה לכל כיוון, כבר יהיה מאוחר מדי. לפיכך, להלן מספר דגשים שיכניסו אתכם לעניינים ואולי יקלו עליכם את המשבר, לכשיבוא.

עבודה
כאמור, אין ספק שהגולן הוא חבל הארץ היפה ביותר בכל הסהר הפורה. לא תמצאו כמוהו במדבריות סוריה, בנהרות לבנון, או במישורי עיראק זרועי בארות הנפט. כדי להכיל את כל היופי הזה, אתם ממש זקוקים לתעסוקה ועדיף כזאת ששכרה בצדה. כי סופשבוע בצימר זה סבבה, אבל לחיות כאן זה סיפור אחר לגמרי. אם אין לכם שאיפות ואתם מסתפקים בשכר שמשתכרים במרכז פחות אפס, אזי עבודה יש כאן בשפע. מעבר לגולן דורש הסבה מקצועית ופותח בפניכם אפשרויות תעסוקה שמעולם לא חלמתם עליהן - למשל ללטף עזים, לחבק עצים, או להציל תנים. תמיד אפשר להרחיב את מעגל החיפושים לרדיוס של שעה נסיעה, שזה פחות נורא מאיך שזה נשמע, כי אין פקקים והנוף בדרך משגע. המקום הכי יפה בארץ, זוכרים?

צעירוּת
השנה אנחנו חוגגים יובל לייסודנו. 50 שנה הזענו פה בבוץ, אכלנו אבק ושתינו שמן מנועים. כשנטענו את המטע הראשון, אתם עוד שיחקתם אבא ואימא בתנועת הנוער. ואני מתכוון אליכם, שהגעתם הנה בקיץ 68', אחרי הגרעין הראשון, צעירים שכמותכם. עד שתצברו קילומטראז' גולני, כדאי לכם לשבת בשקט וללמוד. בכל יישוב, לא משנה אם זה מושב, או קיבוץ, יש את ההוא שמחליט. תזהו אותו לפי השפם העבות עם פירורי הקוטג', שתקועים שם מארוחת הבוקר. לפני שאתם נוקטים עמדה, בכל סוגיה שעולה על הפרק, עשו בירור שקט מה הוא חושב ולכו בעקבותיו. בעוד 62 שנה, כשתהיו קצת יותר מנוסים וכבר יכירו אתכם תוכלו לגלות יותר עצמאות. עד אז, שבו בצד ודמיינו שאתם חברי אגודה.



איתמר גור
מזג האוויר
מפתח תקווה, הגולן אולי נראה כמו יחידה גיאוגרפית אחת, אבל האמת היא שיש שתי רמות הגולן. הדרומית והצפונית. יש לא מעט הבדלים בין השתיים ויש להקדיש לעניין טור נפרד, אבל הבולט ביותר הוא אולי מזג האוויר. אם בחרתם לגור דרומית לקו קצרין-קשת, צפוי לכם קיץ שעומד בכבוד בסטנדרטים הישראליים המחמירים ביותר. אם איתרע מזלכם וקבעתם את ביתכם מצפון לאותו קו, אל תארזו את הפליזים, כנראה שתידרשו להם מדי ערב. אני מניח שהתושב האינטליגנטי מבין שבחורף המצב הפוך ושהצפונים זוכים לשלג והוא צודק, אבל שלג זה משעמם. אז רגע לפני שנמשיך לעניין הבא, רציתי להפנות את תשומת הלב לשני הילדים המעצבנים של הכיתה - שרקייה וערפל. הראשונה מגיעה לשבוע פעמיים בשנה, בסתיו ובאביב ומביאה בכנפיה יובש קיצוני, שבגדול מוציא את החשק לחיות. השני מלווה אותנו כל החורף ומטריד לא פעם גם בקיץ, יורד כמו שמיכה חרישית וסמיכה, מזחיל את התנועה בכבישים, מפריד בין אנשים וגורם לעלייה חדה ברמות הדיכאון ולתופעה הייחודית שאת שמה "יישוב רפאים" המצאתי כרגע ושגורמת לכולם פשוט להסתגר בבתים ולצרוך כדורים פסיכיאטריים עד יעבור זעם. בהכללה, גם השרקייה והערפל מחלקים את הגולן לצפון ודרום ומשפיעים על אופיים של האנשים והקהילות ועל זה נדבר בפעם אחרת.

רכילות
הכי כיף בקהילה קטנה זו הרכילות. אין מושב, קל וחומר קיבוץ, שאין בו שיחות שבילים, או לחישות צרכנייה בסגנון ציפורה ואם מישהו אומר לכם שאצלו ביישוב לא מרכלים, תדעו ששם הכי מרכלים בארץ. פשוט תגיעו לגן המשחקים, לעת ערב ותשמעו לפרטי פרטים: למה ההיא לא מדברת עם ההוא ומה הבן של ההם עשה לבוגנוויליה של השכנה. שבו בנחת על הספסל, הטו אוזן והצטרפו לחגיגה. רק זכרו שעברו 50 שנה, המשפחות גדלו ויש סיכוי יותר מסביר שעל ידכם בספסל יושבת גיסתו של מושא רכילותכם. אז לפני שאתם תורמים את חלקכם הפעיל לשיחה, ודאו שאתם שולטים במפת היוחסין היישובית. בהצלחה.

חיות בר


בשלב כזה או אחר, אתם תגיעו הביתה מנסיעה גולנית שגרתית, תצאו מהאוטו ותופתעו לגלות שמקדימה, איפה שאמורה להיות לוחית הרישוי, תקוע דורבן, או יותר נכון - חצי דורבן. במחשבה לאחור, תיזכרו שבאמת הרגשתם מכה קלה בכנף, בין אפיק לנאות גולן ושם באמת תוכלו למצוא את החצי השני. זה לא חייב להיות דורבן, זה יכול להיות גם תן, גירית, חזיר, או שממית. חיות הבר חולקות אתנו את מרחב הגולן ואנחנו אסירי תודה להן על כך. בשביל זה באנו לגור כאן, קרוב לטבע. רק לא ברור איזה עקרון אבולוציוני משרת האינסטינקט לחצות את הכביש בדיוק כשמתקרבים האורות האלה המשונים שנוסעים מהר. אגב, החלק הטוב באמת יגיע בבוקר, כשתנסו להסביר לטלפנית במוקד של חברת הביטוח איך ועם מה עשיתם תאונה. הנאה מובטחת.

זליגות


לא יודע אם סיפרו לכם על זה בתהליך הקליטה, אבל יש מלחמה בסוריה וסוריה זה כאן. כבר שש שנים, שהשכנים שלנו עושים לילות כימים כדי למרר אחד לשני את החיים. מפעם לפעם, הם מזליפים לכיווננו פצצת מרגמה, או כדור טועה ומדגימים היטב את מאמר חז"ל - "אוי לרשע ואוי לשכנו". כדי שלא נרגיש לא נעים, המציאו הקצינים במרתפי הקריה את המונח "זליגה", שאמור לתת לנו את התחושה שזו לא יריקה, אלא גשם. אה, ויש לזה גם צד נעים, כי המשפחה והחברים שנטשתם במרכז יתקשרו מודאגים לדרוש בשלומכם. סיכומו של דבר, זה לא משהו שצריך להטריד אתכם. בשדרות חיים ככה שנים.

עד כאן לזו הפעם. מקווה שתשארו אתנו. נתראה בגיליון הבא.

הבהרה
בגיליון הקודם, כתבתי על רוח הגולן המפעמת בקרבנו והערתי שבכל יישוב ישמחו לעזור לי, למעט רמת מגשימים. ובכן, הדברים נכתבו בקריצה לסכסוך ההיסטורי בין ילדי נוב לילדי רמג"ש אודות השאלה: איזה מושב יותר מסריח? אין להסיק מכך שאנשי רמת מגשימים לא נחלצים כנחשונים לעזרת זולתם ואין הם שונים בכך משאר תושבי הגולן. בכל מקרה, אם מישהו נפגע מדבריי, הרי אני מתנצל כאן קבל עם וגולן. סביר להניח, שבגיליון הבא, אצטרך להתנצל על משהו אחר שכתבתי ולכן, עמכם הסליחה מראש...