בעוד כחודש ימים, יחלו לקדוח יסודות של בית נוסף בהרחבה של קיבוץ אפיק. עבור מיכל גלר זה לא סתם עוד בית, זה הבית המאה שהיא בונה עבור משפחות חדשות שעברו לצפון. שבעים ותשעה בתים היא בנתה פה ביישובי הגולן ואת היתר - בגליל.
מיכל, 20 שנה בגולן, במקור מגבעתיים, עברה לכאן מהשומרון. היא אימא לשבעה ילדים, נשואה לדובי גלר וגרה בחיספין, אשת קריירה עסוקה, בעלת חברה ליזמות וניהול פרויקטים שנקראת "בית בגולן".
"אנחנו נותנים מענה למשפחות שרוצות לבנות בית באחד היישובים, לעמוד בתקציב שלהן ולבנות באיכות גבוהה, מרגע קבלת המגרש ועד קבלת המפתח", מסבירה מיכל. "יש צוות מתכננים, מהנדסים, יועצי קרקע, מפקחים וקבלנים מבצעים. אנחנו מלווים את המשפחה, מהשלב שהם עוד לא בגולן ועד שהמשאית מגיעה ופורקת את הרהיטים, כולל לתלות להם את הנברשות ואת המתקן של נייר הטואלט".
את החברה פתחה לפני 11 שנים. "לא חלמתי להיות קבלנית בנייה. התגלגלתי לתחום והתאהבתי בו. יש בזה ממשק בין האהבה שלי לאנשים לבין האהבה גדולה ליצירתיות והצמחה של יש מאין. כל משפחה היא סיפור בפני עצמו ונוצר מפגש עם אנשים שצריך לחשוב אתם איך ייראו החיים שלהם בעתיד וגם לשמור שלא יכנסו לסחרור כלכלי".
את זוכרת את הבית הראשון?
"הבית הראשון שלי נבנה עבור עולים חדשים, שלא ידעו את השפה והיו די חסרי אונים. הם הגיעו להרחבה בחיספין, שאותה ניהלתי והסבירו להם שאם הם רוצים לגור בגולן, האופציה היחידה היא לבנות בית. פנו אליי לעזור להם והרמתי את הכפפה. משם זה התחיל, כפרויקט התנדבותי במטרה לאפשר קליטה חלקה ונעימה יותר לגולן.
"אחר כך, הצטרפו משפחות נוספות שראו כי טוב ורצו גם הן את הליווי ופתאום, זה הפך לעסק ומשם להקמת חברה. התחלתי לחשוב מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה וככל שעבר הזמן, למדתי והתמקצעתי והשגתי את אנשי המקצוע הכי טובים, כולם מהגולן - מהנדסים, מפקחים, אדריכלים, אינסטלטורים, חשמלאים, יועצי קרקע, קבלני שלד, צבעים, טייחים, אנשי אלומיניום. אני בעד כלכלה מקומית ומה שמדהים בעיניי זה שאתה מגלה אילו אנשי מקצוע טובים יש כאן. אני משלבת עבודה עם דתיים, חילונים, דרוזים והחיבור הזה הוא פרקטי ונפלא בעיניי. יש מערכת של אמון ושיתוף פעולה והדדיות, זה הופך להיות ממש חברות של כולנו יחד".
מאז הקימה החברה של מיכל בתים במבוא חמה, אפיק, בני יהודה, גשור, אבנ"י אית"ן, נוב, רמג"ש, חיספין, יונתן, עין זיוון, אלרום, נטור, קצרין ועוד היד נטויה. חלק מהבתים מאוכלסים ,חלק בתכנון, חלק בביצוע.
איזה בית ריגש אותך במיוחד?
"בניתי למשפחה שפונתה מביתה בגוש קטיף, זמן קצר אחרי הפינוי. הם הפכו להיות סוג של משפחה שלי. את המזוזות שהיו להם בבית שנהרס, המשפחה קבעה בבית החדש . חנוכת הבית היה הדבר הכי טרגי ומרגש שנכחתי בו. אני שמחה שהייתי חלק מהצמיחה והשיקום והבנייה שלהם אחרי הפינוי".