להלן מספר "כלי חוסן", אותם רוב הילדים מכירים, ובהם תוכלו להשתמש עם הילדים במצב הנוכחי:
שיח רגשי, והפרדה בין עובדות למחשבות ורגשות
פעמים רבות, כשאנו נזכרים בדברים שקרו לנו או מספרים עליהם- אנו מבלבלים בין מה שאכן קרה לבין המחשבות והרגשות שלנו (אשר יש להן נטיה להעצים את מה שבאמת קרה). שיח המפריד בין עובדות למחשבות רגשות יכול לסייע בהתמודדות: כאשר אתם משוחחים עם הילדים- בקשו מהם להתמקד קודם בעובדות, ורק אז לתאר את מחשבותיהם והרגשתם לגבי האירועים.
במקרה שילד מתקשה לספר בעל פה חוויה לא נעימה ולהפריד בין העובדות למחשבות ולרגשות- ניתן לשאול
1. היכן היית כשזה קרה?/ מה עשית כששמעת לראשונה על האירוע?
2. מה היתה המחשבה הראשונה שחלפה בראשך?
3. מה הרגשת כשזה קרה? (לדוגמה: פחד, חרדה, חוסר אונים, אשמה, כעס, עצב, תסכול, בושה)
4. במה נעזרת? מה למדת מחוויה זו? איזו תכונה שלך עזרה לך להתמודד טוב יותר?
נדנדת החוסן
חשוב ש"נניח דברים על השולחן" ונחשוף את הקשיים, הפחדים והדאגות שלנו, אבל גם נזכיר לעצמנו שיש לנו כלים וכוחות להתמודד עימם. נוכל לדמיין זאת בעזרת נדנדה/מאזניים. בצד אחד - נמצאים כל אותם דברים שמקשים עלינו , נקרא להם "אתגרים". בצד השני יש לנו גם כל מיני כלים ודרכים שאנחנו מכירים כדי להתמודד עם האתגרים האלה. כדאי לשבת כל בני המשפחה יחד, כאשר כל אחד רושם על פתק קושי, ולאחר מכן מה עוזר לו להתמודד איתו. מומלץ לשתף בקול את שאר המשפחה, ואחרים יכולים להציע דרכי התמודדות משלהם.
כיווץ והרפיית שרירים הדרגתית
הגוף שלנו נדרך נוכח איומים ואתגרים שאנו חווים, דריכות כזו איננה מסייעת לנו, אלא להיפך, היא מפרה את השלווה והרוגע הדרושים לנו כדי להתמודד טוב. כשנדע לאזן את מתח השרירים שלנו בגוף- נוכל לחשוב בבהירות ולהתמודד בהצלחה רבה יותר.
נעשה זאת באמצעות כיווץ והרפיה של קבוצות שרירים בגוף, כל קבוצת שרירים פעמיים- פעם אחת בחוזקה ופעם שניה בעוצמה נמוכה יותר (למשל: כיווץ אגרופים, הרמת כתפיים, קימוט הפנים, כיווץ שרירי הבטן, דחיפת הגב התחתון למשענת הכסא, הרמת הרגליים ופרישת אצבעות הרגליים פנימה והחוצה). ניתן לעשות זאת בצורת משחק משעשע באמצעות דימויים כגון: סחיטת לימון, חתול מתמתח, לעיסת מסטיק ענק, רגליים יחפות בשלולית בוץ או כל דימוי אחר שתעלו בדעתכם..
ניתן להשתמש בכלי זה בכל פעם שמרגישים מתוחים, לא מרוכזים או מתקשים להרדם.