מערכת הביוב

חלוקת היישובים למפעלים

 
הישוב נווה אטי"ב  מרוחק מישובי המועצה האזורית גולן וקרוב יותר לישובים עין קניה ומג'דל שאמס. ההחלטה על חיבור הישוב לעין קניה ומשם למט"ש הגושרים נבעה מכמה סיבות. הסיבה העיקרית היא הולכת שפכים גרביטציונית לעין קניה שמחוברת למט"ש קיים.
לגבי הישובים שעל, מצוק עורבים ומחנות צה"ל הסמוכים נבחנו מספר חלופות בהן  האפשרות לחיבור למט"ש אורטל או למט"ש גונן בגליל העליון ההחלטה שהתקבלה הייתה חיבור למט"ש גונן. הישובים אלרום, הר אודם, עין זיוון, מרום גולן ואורטל חוברו למט"ש אורטל הסמוך למאגר דלווה - כל הישובים במפעל אורטל מחוברים באופן גרביטציוני למט"ש למעט קיבוץ אורטל. בקיבוץ אורטל נמצאת רפת צפון הגולן המשותפת למספר ישובים, אחת האפשרויות שנבחנה הייתה לחבר את קיבוץ אורטל לקו מחנות צה"ל המתחיל באזור נפח, אך משיקולים של יעילות הטיפול בשפכים במאגר נס וצור הוחלט לחבר את הקיבוץ למפעל אורטל.
ישובי מרכז הגולן - אלוני הבשן, קשת, יונתן ואניעם נאספו לאזור צפוני - יונתן, מט"ש ומאגר דינור. גם לגבי ישובים אלו נבחנו מספר חלופות בהם האפשרות לחבר את הישובים לישובי מפעל מיצר להקים מכון טיפול מקומי באניעם המרוחקת מהישובים האחרים או פתרון משותף לארבעת הישובים. בסופו של תהליך ובהתייחס להתנגדות המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות למכוני טיפול בשפכים ברמה יישובית התקבלה החלטה על הקמת מפעל דינור.
ישובי דרום הגולן ממבוא חמה בדרום עד רמת מגשימים בצפון כולל בני יהודה, גבעת יואב נטור וגשור במערב, נאספו למפעל מיצר. מאגר מיצר הוקם כבר בסוף שנות התשעים וישובי דרום הגולן חוברו למאגר בשלבים ,בשלב הראשון ישובי גוש בני יהודה. בשלב השני כפר חרוב, מבוא חמה, גשור ואליעד ובשלב האחרון חוברו ישובי גוש חספין. מאגר מיצר תפקד כמאגר קולחים למעלה מעשור. תוספת הרפתות לאזור ללא הקמת מתקני טיפול בשפכים, החמירה את מצב השפכים במאגר כך שלא ניתן היה לנצל את הקולחים במאגר. ההשלכה של איגום קולחים במאגר מיצר ללא יכולת לנצל, סיכנה מאד את נחל מיצר והשמורה הסמוכה. הרגישות לגלישה לנחל מיצר נוגעת גם ביחסים עם ממלכת ירדן מאחר וגלישה לנחל מיצר מגיעה לירמוך ומשם למקורות המים של ממלכת ירדן.
 
מאגר מים
 
התוכנית לחיבור ישובי מעלות הגולן רמות, כנף חד נס ומעלה גמלא כולל חופי צפון מזרח הכנרת עברה גלגולים רבים. זה החל ברעיון להקים את מפעל משושים הסמוך לנחל משושים ולכנרת. הסיבות העיקריות לחלופה זו היו קיצור קווי הולכה וניצול קולחים בבקעת הביטחה שם נטעו מטעים המתאימים להשקיה במי קולחים. הרעיון להקמת מאגר משושים עורר התנגדות עזה של ארגונים ירוקים בהם החברה להגנת הטבע וגופים נוספים, בשל הקרבה והחשש לזיהום הכנרת. תוכנית המתאר הארצית למים וביוב תמ"א 34 הגדירה חיבור של אזור זה (מעלות הגולן) למפעל "ביתניה" פרויקט המשותף למועצה האזורית עמק הירדן ולטבריה ונמצא בסמוך לקיבוץ דגניה.
 משמעות החיבור ל"ביתניה" הייתה הנחת קו באורך של למעלה מ-30 ק"מ לאורך חוף הכנרת (מצמת רמות עד לקיבוץ דגניה). הסיכון בקו זה הוא שכל תקלה בקו עלולה לגרום לזיהום הכנרת. לאור נתונים אלו בוצעה חשיבה מחודשת והומלץ להעלות את שפכי מעלות הגולן וחופי צפון מזרח הכנרת לאזור חד נס. פתרון זה אושר באופן זמני בין היתר מהסיבה שמתקן "ביתניה" לא התקדם לביצוע. בסופו של תהליך שפכי מעלות הגולן מגיעים למט"ש צור הנמצא במעלה הגולן מעל הישוב חד נס ומשותף עם קצרין. בעקבות הפרשי הגובה בין הכנרת למט"ש צור (350 מ') נדרש פתרון הנדסי מיוחד הכולל משאבות טורבינה השואבות את השפכים בשני שלבים, מהכנרת לאזור חד נס ומחד נס עד למט"ש צור. בכל אחת מתחנות השאיבה הוקמו איגומי חירום בנפחים גדולים (כמות יומית של שפכים) למתן מענה לתקלה ולמניעת גלישת ביוב לסביבה.